מה אפשר למצוא פה?

אז מה אפשר למצוא בבלוג?

בעיקר אוכל. אוכל טברייני של המשפחה שלנו. אמנם לכל משפחה יש את הדיוקים שלה, אבל בסיס האוכל זהה ובסופו של יום מסמל את התרבות, האנשים והערכים שהם מביאים איתם.

אשתדל לקבל הערות, דיוק של מתכונים, תוספות שמשפחות נוהגות במתכונים שלהן ועוד.

יהיה פה אוכל שאוכלים ביום יום, אוכל של חגים, אוכל של אירועים משפחתיים כמו ברית מילה, חתונה וגם אוכל של ימים פחות משמחים.

ננסה לצד האוכל לאסוף חוויות של אוכל, חוויות של חג, חוויות של תרבות דרך סיפורים וטעמים.

האוכל הטברייני:

האוכל הטברייני מתאפיין בפשטות במובן הטוב של המילה. מרכיבים בסיסיים, שהיו זמינים במרחב הקרוב, שיטות בישול שהתאימו לאמצעים שהיו במאות הקודמות והותאמו לימינו אנו.

שלושה תבלינים חשובים היו לה לטבריה - מלח, פלפל שחור וטיגון. 

מלח- ברור

פלפל שחור- גם כן

טיגון? מסתבר שטיגון הוא אחד התבלינים העיקריים בבישול הטברייני. מכינים חמין- כמעט כל המרכיבים מטוגנים לפני הבישול, מבשלים תבשיל דגים- הדגים מטוגנים לפני הבישול. הטיגון הוסיף לאוכל עומק רב, לצד תבלינים בסיסיים כמו מלח ופלפל שחור. למה רק הם? כי תבלינים היו מאוד יקרים וכסף לא היה לרוב, אבל שמחה ממה שיש, הייתה נחלת כולם.

תבלינים יקרים יותר כמו, קינמון, פלפל אנגלי, מוסקט, ציפורן ועוד תמצאו בעיקר בעוגות ובעוגיות, שם כבר צריך מעט מהם ואפשר להשקיע.

מי השפיע על האוכל הטברייני? יהודים ספרדים ואשכנזים שחיו יחדיו בסביבה ערבית ופיתחו ביחד גם את האוכל המשותף וגם את האוכל הייחודי לכל אחד. האוכל הגיע מהסביבה הקרובה, סוריה, לבנון וכמובן מתכונים שהביאו עימם גלי עלייה מתמשכים לאורך המאות האחרונות, כשכל עלייה משפיעה בדרכה על התפריט הבסיסי שהתפתח. אצלנו בבית הכינו קציצות דגים מסרדינים בטעם מזרחי, רק תוסיפו גזר על כל קציצה ותקבלו "גפילטע פיש" טברייני.

גם לעליית יהודי צפון אפריקה, תימן ועירק שהתרחשו לאחר קום המדינה הייתה תרומה גדולה לאוכל בטבריה. אני מאמין שגם לעליות ממזרח אירופה בעשורים האחרונים הייתה השפעה, אך לא חוויתי אותה ואשמח לקבל דוגמאות לכך מהקוראים.

ולבסוף, הכנרת. "דייג אוהב דגים" ודגי הכנרת הם חלק בלתי נפרד מהווי האוכל בטבריה.

אבל כשמדברים על ריחות ואוכל, אי אפשר בלי להזכיר את הקפה והריח המיוחד שלו, שעלה מבית הקלייה "מגריל" והיה ממלא בארומה נפלאה כל בית ואת כל רחוב הגליל. כנער, הייתי נוהג להגיע  לארהל'ה מ"מגריל" ועוד בטרם פתחתי את פי, הקריאה כבר היתה באוויר: "סמון אני כבר מכין לך את התערובת שאבא אוהב, 250 גרם".

מקווה שתיהנו.